לעתים מגיע שלב שבו עקב ירידה קוגנטיבית (דמנציה, מחלת האלצהיימר, תשישות נפש), אדם מאבד את היכולת שלו לחשוב בבהירות. אדם שאינו מסוגל עוד לקבל החלטות הגיוניות בעניין טיפול רפואי, כספים והתנהלות יום-יומית, עלול להזקק לאפוטרופוס, משמע, אדם אחר אשר יקבל את ההחלטות הדרושות לשמירה על שלומו. ההכרזה על אדם כ-"חסוי" ומינוי אפוטרופוס או אפוטרופא עבורו יכולים להעשות עבור הגוף (לשם מתן הסכמה לביצוע הליך כירורגי בגופו של החסוי, לדוגמא) ו/או עבור הרכוש. המנוי יכול להיות זמני או קבוע.
הליך מינוי אפוטרופוס מתבצע בבית משפט לענייני משפחה, שמקום מגוריו של החסוי נמצא בתחום שיפוטו. לבקשה למינוי אפוטרופוס יש צורך לצרף חוות דעת של רופא, המעיד על המצב הקוגניטיבי של החסוי, או תסקיר של עובד סוציאלי.
אפוטרופוס יכול להיות בן משפחה אך לא רק. מרגע המינוי של האפוטרופוס, יהיה עליו לדווח באופן שוטף למשרד המשפטים, על הוצאותיו והכנסותיו של החסוי. כל פעולה ברכוש החסוי יחייב אישור מבית המשפט ודיווח למשרד המשפטים, אשר ישמש כגורם מפקח על פעולות האפוטרופוס. עבור שירותיו, יהיה האפוטרופוס זכאי לשכר אשר ייקבע על ידי בית המשפט.
משמעות מינוי אפוטרופוס הינו שלילת כל זכויותיו המשפטיות של החסוי. החסוי לא יוכל עוד לחתום על מסמכים, לרבות המחאות, לנהל חשבון בנק, לחתום על חוזה שכירות וכדומה. על כן, בית המשפט לא ימהר למנות אפוטרופוס אלא אם כן שוכנע על ידי גורמים מקצועיים ואובייטיביים כי הדבר נחוץ כדי להגן על גופו ורכושו של החסוי.